נחל בצת

נחל בצת ומעין כרכרה – מים לשמירת טבע ונוף

הלל גלזמן
מנהל מדור ניטור נחלים
רשות הטבע והגנים

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל – אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם – עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. " (דברים, ח, ז)

מצב המים בטבע – רקע כללי

ארץ ישראל נתברכה בשפע מעיינות ונחלים הבוקעים בהרים וזורמים אל הים התיכון במערב ואל נהר הירדן, הכנרת וים המלח – במזרח. במשך אלפי שנות התיישבות בחבל ארץ זה –מצא לו האדם מקום משכן ליד מקורות המים הטבעיים וניצל אותם לקיומו, תוך שנשמר האיזון של המערכות הטבעיות, ובעקר אלו המתקיימות במים ובסביבתם.

במשך מאה שנות הפיתוח המואץ של ההתיישבות בישראל – יובשו מרבית שטחי הביצה, הוטו מקורות מי הנחלים ונתפסו מרבית המעיינות בארץ.

פיתוח כושר שאיבה באגני מי התהום הטבעיים ובמאגרים העל- קרקעיים והגדלת כושר האיגום, הביאו למצב של יכולת ניצול מים גבוהה מהיקף המילוי השנתי החוזר שלהם. מצב זה הוביל עד מהרה לייבוש קבוע של מקורות מים על ידי שאיבתם, עוד לפני שהגיעו לשפיעה טבעית. במהלך תקופה זו יובשו בפועל 97% משטחי בתי הגידול הלחים בארץ והפכו לשטחי חקלאות, שטחים מבונים – ערים וישובים כפריים, ומתקני תיירות.

בתי גידול לחים שרדו בעיקר בגנים לאומיים ושמורות טבע מוכרזות, ושטחם הכולל מגיע לכ- 8,500 דונם שהם כ- 3% בלבד משטחם המקורי. נחלי הארץ יובשו עקב שאיבת מקורותיהם ורובם הפכו לתעלות שפכים מזוהמות – בהם אין חיים כלל.

נחלי הגליל

מערכת של העתקים גדולים חוצה את מערב הגליל העליון ולאורכם התחתרו[1] נחלים גדולים ועמוקים, בהם: נחל בצת, נחל כזיב, נחל געתון, נחל בית העמק, נחל יחיעם ונחל יסף. רוב רכסי הגליל העליון בנויים סלעי גיר ודולומיט קשים, חלקם מכוסה בקרטון. כמות המשקעים הגדולה – כ- 800 מ"מ לשנה – הביאה להתפתחות תופעות קארסטיות כגון: טרשונים, מערות המסה, דולינות ומעיינות.

ברוב הנחלים נובעים מעיינות, חלקם גדולים (כמו עין זיו ועין חרדלית) – המנוצלים במלואם במקור הנביעה אך קיימו בעבר זרימה איתנה בנחלים למלוא אורכם, וחלקם קטנים (כמו עין טמיר בנחל כזיב או עינות כרכרה בנחל בצת) – אשר מקיימים קטעי זרימה איתנה קצרים בנחלים.

שאיבות היתר בקידוחים הרבים שנקדחו בהרי הגליל ב- 50 השנים האחרונות הורידו את מפלסי מי התהום אל מתחת לרום שפיעת המעיינות – וכך הם יבשו. הדוגמאות הבולטות לכך הן: קידוחי עינן שהביאו לייבוש עין עינן, קידוחי חזון וכלנית – לייבוש מעינות באגן נחל צלמון, קידוחי מגד כרמים ודמון – לייבוש מעינות אפק ונחל הנעמן. נותרו קטעי נחלים בודדים בהם נותרה זרימה חלשה – כמו בנחל עמוד ובנחל כזיב – פאר נחלי הגליל. מים אלו מקורם ממעיינות קטנים שלא אוחזו או מוזרמים מקווי מי השתייה של חברת "מקורות" – המשחררת מים לטבע על פי הסכמים והקצאות מיוחדות שנתנו על- ידי נציבות המים לטובת שמירת הטבע.

נחל בצת

נחל בצת הוא הצפוני שבנחלי הארץ הזורמים אל הים התיכון. שטח אגן הניקוז שלו כ-123 קמ"ר. יובליו הגדולים הם: נחל שרך, נחל נמר, נחל משמש ונחל גליל. התחתרות[1] הנחל בסלע גיר קשה הביאה למופע קניוני בקטע המרכזי של הנחל, כאשר קירות הסלעים מתנשאים בשתי גדותיו לגובה של כמה מאות מטרים. בקירות אלו נחשפו מערות קארסטיות, בהן: מערת שרך, מערת קשת ומערות נחל נמר.

מדרונות ההרים שמעל הנחל מכוסים בצמחיית חורש סבוכה של חברת אלון מצוי, אלון תולע, אלה א"י, קטלב ומלוויהם. באפיק הנחל – שדרת הרדוף הנחלים בסמוך לאזור נביעות כרכרה, ובמורד הנביעות – בקטע האיתן של הנחל – נישאים עצי הדולב המזרחי הגדולים. בגלל הנוף הגיאומורפולוגי המיוחד וערכי הטבע המלווים אותו – הוכרזו הנחל וסביבתו כשמורת טבע בין הראשונות והחשובות שהוכרזו עוד בשנות ה- 70 של המאה הקודמת.

איור מס 1: אגן ניקוז נחל בצת, כולל קידוחים ומעיינות.

תעודת זהות – שמורת טבע נחל בצת (עם נחל שרך, נחל נמר)

מעמד סטטוטורי ושטח:

שם	שטח (דונם)	מעמד
נחל בצת	7650	מוכרזת
נחל בצת (הרחבה, אידמית)	570	מוצעת

 

מטרות השימור העיקריות:

ערוץ נחל איתן, חורש ים תיכוני, צומח גדות נחלים.

תופעות קרסטיות.

בעלי – חיים וצמחים בבית גידולם הטבעי.

חברות צומח ייחודיות.

אתרים ארכיאולוגיים.

מעיינות ובריכות חורף.

 

ערכי טבע נוף ומורשת:

צומח גדות נחלים של דולב מזרחי ורכוז גדול של הרדוף הנחלים, מין שכמעט אינו מצוי בחברה של צומח הגדות בשמורות אחרות של הגליל המערבי.

חברת יער טבעי של אורן ירושלים, קטלב מצוי ואלון תולע.

מינים נדירים של צומח: דבקה אפורה, קחוון יווני, צלען הגליל, ספלול הגליל, דבקה סורית, לענה שיחנית, סיסן קיפח, תמריר בינוני, אכסף מבריק, פעמונית צידונית, תמריר בינוני, מלוכיה נאכלת, אכסף מבריק ועוד.

המקום היחיד בארץ בו נמצאו פרטי- בר של ברוש מצוי (מפגש שרך- בצת).

בעלי חיים: עטלפי חרקים במערות שבשמורה, צבוע מפוספס, נמנמן עצים.

חורבות: חרבת כרכרה – כפר גדול מהתקופה הביזנטית על גבעה, ולמרגלותיה אתר ניאוליתי; חרבת עירב;

מערות: מערת קשת – תופעה קרסטית ייחודית; מערת שרך עם נטיפים פעילים ואוכלוסייה של עטלפי חרקים; בנחל נמר – מערת נמר ומערת צהר.

 

עקרונות הממשק:

שמירה על נביעה טבעית של המעיינות במשך כל ימות השנה.

שבילים רגליים למטיילים.

מרעה מוסדר של בקר ועיזים.

מינים פולשים – סילוק אורנים בחרבת כרכרה.

במערת קשת – אתר גלישה מאושר.

ניטור עטלפים במערת שרך במסגרת סקר שנתי.

עקרונות מנחים לפיתוח:

הסדרה לקליטת מבקרים בתוכנית משולבת עם נחל כזיב, בשתוף- פעולה עם קק"ל, קיבוץ אילון, מועצה אזורית מטה אשר, החמ"ת (החברה הממשלתית לתיירות).

שימור ופיתוח של חרבת כרכרה.

 

ממשק המים בנחל בצת

על פי מדידות השרות ההידרולוגי הנמשכות ברציפות בעשרות השנים האחרונות – עינות כרכרה נובעים כל ימות השנה. שפיעת המעיינות נעה בממוצע רב שנתי בין מינימום סתווי של כ- 30 מ"ק/שעה למקסימום חורפי של כ – 150 מ"ק/שעה בזרימת בסיס.

זרימת המים האיתנה והרצופה היא זו שהביאה את בית הגידול בנחל ובגדותיו ל"קליימקס" אקולוגי.

מימי המעיינות נתפסים מזה עשרות שנים באחוז ובצינור של קיבוץ אילון ונשאבים לשימוש חקלאי של המשק על פי המכסות הקיימות.

הקצאת המים לשמירת טבע ונוף בנחל בצת כפי שהיא רשומה בנציבות המים מיום 14.1.1981 הינה:

"בתוך השמורה לא ישונה המצב הקיים בתקופה הנוכחית, דהיינו, ניצול מקורות המים יעשה בהתאם לרישוי מערכת מתקני ההפקה הקיימים ומשטר אספקת המים הנוכחית."

סיכום דיון ועדת מים עיליים מיום 14.6.96 מציין הגבלת ניצול של קיבוץ אילון ממעין בצת ל – 100 מק"ש, והיתרה לצורך קיום ערכי הטבע במורד.

 

התייבשות המעיינות

לראשונה יבשו לחלוטין מעיינות כרכרה בשנת הבצורת 2000- 2001, שהייתה שנה שחונה שלישית ברציפות. כל בריכות המים יבשו – וכל החי והצומח שבהם – מתו. הדלבים הגדולים – מלאי ההוד ותפארת הנחל – נכנסו לשלכת מוקדמת בגלל תעוקת חוסר המים. על מנת להציל את בית הגידול המיוחד הזה – רשות הטבע והגנים קיבלה מנציבות המים הקצאת מים מיוחדת, שהוזרמה ממערכת אספקת מי השתיה של חב' "מקורות" לישובים אדמית וערמשה – בצינור באורך של כ- 900 מ' – אל קטע הנחל שנפגע. זרימת המים הייתה בספיקה של כ – 10 מ"ק/שעה, וזו לא הספיקה למלא את אפיק הנחל ואת הבריכות, אלא להשקות ולהרטיב את האפיק לטובת הדלבים וההרדופים בלבד. בשנים 2002- 2004 הייתה התאוששות בנחל עקב השנים הגשומות והעלייה בשפיעה, אם כי השפיעה לא חזרה לרמתה הממוצעת שהייתה לפני שנות הבצורת הנ"ל. בשנת 2005 שוב פחתה השפיעה מאוד, וזאת למרות כמות משקעים ממוצעת ואף מעל הממוצע שירדה בגליל המערבי. בגלל מצוקת המים – שוב הוזרמו מי "מקורות" בקיץ ובסתיו לנחל. בחורף 2005/6 כמות המשקעים הייתה קרובה לממוצע, אך מאז השפיעה פחתה עד כדי התייבשות הנחל והחל משנה זו ועד היום מוזרמים מי "מקורות" במקום המעיינות. הספיקה המוזרמת עומדת על כ 70 מק/שעה וזו מהווה כמחצית בלבד מהשפיעה הטבעית שהיתה בעבר במעיינות כרכרה. כמות זו מספיקה בקושי לשמר את הנחל מהתייבשות מוחלטת.

מהי הסיבה להתייבשות מעיינות כרכרה?

כבר בשנת 2001 עלה החשד שהתייבשות המעיינות והירידה השנתית בנפח שפיעתם נגרמות ע"י השאיבות בקדוחי שומרה ואבן מנחם, שבמעלה אגן היקוות הבצת.

ביחד עם אנשי קיבוץ אילון, שנחרדו כמונו לחזות בבצת המתייבש ובאובדן ערכי הטבע והנוף שבו, הוזמנה עבודה גיאו- הידרולוגית שתבדוק אם אכן ההתייבשות היא תוצאה של שאיבה מוגברת במעלה או מסיבה אחרת, כגון השנים השחונות ומעוטות המשקעים.

ד"ר אלון רימר, שביצע את העבודה, הראה מעל לכל ספק שיש קשר מובהק בין הגברת ההפקה בקידוחי המעלה בתחילת שנות ה- 90 לעומת ההפקה שבוצעה במהלך שנות ה- 80 – לבין שפיעת המעיינות, וכי יש סבירות לקשר של מים בין השכבות הגיאולוגיות מהן נשאבים המים לבין השכבה המזינה את המעיינות.

ד"ר אבי בורג (המכון הגיאולוגי) טוען בחוות דעתו בעניין זה את ההיפך וכי אין קשר בין ההפקה לבין שפיעת המעיינות בגלל הפרדה גיאולוגית חד משמעית בין השכבות הנ"ל וכי הירידה בשפיעה נעוצה בשינוי במשטר הגשמים בגליל.

עמדת נציבות המים כיום היא שיש סבירות שהירידה בשפיעה היא תוצאה של ההפקה במעלה ולא בגלל שינוי במשטר הגשמים.

 

אנו ברשות הטבע והגנים סבורים שהירידה בשפיעה קשורה ללא כל ספק בהפקה בקידוחי המעלה.

אנו למדים גם מלקחי התייבשות מעינות רבים אחרים בארץ בגלל סיבה זו (עין אפק, מקורות הירקון, מעין עינן ועוד) – וכמובן שכל מקרה נבחן לגופו.

 

לאור הנ"ל – הועברה דרישה לרשות המים לפעול להחזרת המצב ההידרולוגי באגן בצת לזה שהיה לפני שנות ה-80 וה-90 ובכך להחזיר את המים לשפיעה טבעית במעיינות כרכרה, לפני שיהיה מאוחר מדי – ונאבד כולנו את פנינת הטבע המיוחדת שנקראת "שמורת נחל בצת".

 

החזירו את המים לנחל דרך הטבע – ולא דרך הצינור!!

 

[1] התחתרות – תהליך-ההתעמקות של נחל או של מערכת-ניקוז בנוף. ההתחתרות נעשית על-ידי פעולות המים הזורמים באפיק: הם חורצים בו "מנסרים" ומעמיקים אותו. תהליך ההתעמקות מושג גם על-ידי התחתרות-לאחור – נסיגת מפלים לאורך הערוץ בעקבות פעולת-החתירה של המים הזורמים בבסיסיהם.