רקע והסבר | קִייָמָא

מחצבת אשרת

מחצבות אשרת ממוקמות על גב שלוחה המשתפלת מערבה מהר מירון לכיוון מישור החוף. השלוחה נתחמת מצפון ומדרום, על ידי הנחלים – געתון ובית העמק, בין גן לאומי געתון לשמורת טבע נחל בית העמק. במרכזה מבתר אותה לחלק צפוני ודרומי נחל אשרת, ובו צנירים מרשימים שהתפתחו בסלע הדולומיט. על גב השלוחה בחלקה הדרומי, נמצא אתר חורבת ענבל ומצפון לו, שרידי חקלאות קדומה, גדרות אבן וחלקות תחומות ביניהן.

תכנית מטה אשר לשנות ה-80, הגדירה את שלוחת חורבת ענבל כאזור תיירותי. חילופי שלוחות ועמקי נחלים, רובם גנים לאומיים (געתון; פארק גורן, מונפורט), או שמורות טבע (גמל; בית העמק; יחיעם; בלטון; קורן; שרך; בצת), יצרו רקע מתאים להגדרת הגליל המערבי כמרחב ביוספרי "סולמה של צור" – כשהשלוחות שבין הנחלים מהוות את שלבי הסולם עליו עליכם לטפס בואכם צור.
חרף הנ"ל, אושרו המחצבות בראשית שנות ה-90 על סמך מרבץ דולומיט וגיר מאותר בתמ"א 14 כמקור אגרגטים ושיש, ובכפוף להוראות תסקיר השפעה על הסביבה.
כדי למנוע מפגעי רעש חייב התסקיר את המחצבה להקים את מתקני הגריסה, המסועים והנפות, כולם בתוך בור החציבה ומתחת לפני השטח הטבעי.
בזמן אישורן (1991/2), היו סביב המחצבות 4 יישובים מוכרים, שיח-דנון, געתון, יחיעם וכליל, כשהאחרון נמצא בשלב מתן תוקף בהמלצת הוועדה המחוזית לחתימת שר הפנים על תכנית ג/5677 מתאר כליל. עד 1994 נבנו בתי כליל על סמך תכנית זו מתוקף סעיף 97 א' לחוק התכנון והבניה, המאפשר הוצאת התרי בניה מתוקף תכנית מופקדת.
אתרי החציבה חולקו בין שני יזמים כאשר היזם הצפוני, "מחצבי אבן" פעיל, והדרומי "יחיד סי", אינו פעיל. תנאי רישיון עסק הוצאו לשני היזמים, כאשר יחיד סי מושבת ואילו מחצבי אבן עבדו בניגוד לתנאים והפעילו מגרסות ניידות תוך גרימת מפגעי אבק ליחיעם וגעתון, מפגעים שניכרו בצביעת נוף החורש בין המחצבה לישובים געתון ויחיעם באבק לבן.
עם אבחון האתר הצפוני כנחות ביחס לדרומי, רכשה מחצבי אבן את הזכויות באתר הדרומי והחלה לעבוד לפני כ-4 שנים, שלא בהתאם לתנאי רישיון העסק שניתנו ב- 2.9.04 ע"י משרד איכות הסביבה מחוז צפון בתאום עם התושבים.
בניית מתקני המחצבה לא תואמה עם הישובים, לא התייחסה לצורך במחסומים אקוסטיים, לכיווני רוחות ולשעות פעילות. לא התחשבה בשכנים הנפגעים באורח חייהם ובפרנסתם המבוססת על שקט, נוף ואוויר נקי, המוצעים לאורחיהם. החוצבים השקיעו בכל המניב רווח ונמנעו מהשקעות בהפחתת השפעתם על הסביבה, כאשר רווחיהם נעשים על גב פרנסת התושבים.
לאחרונה נבנו מפעלי בטון אספלט ואגו"ם, המאושרים בתוכנית המחצבה, וניתן להוציא להם היתר בניה מתוקף תכנית בת 20 שנה. מפעלים אלה עומדים כנראה בתקני הפליטה המותרים, אלא שצירופם למכלול יצרני הפליטות של המחצבה, עלול להעבירה על התקן הסביבתי הכללי המותר. לא ננקטה "גישת הבועה" בראיית המחצבה כגורם נזק סביבתי מצטבר.
המפעלים מוקמו בצד הצפוני של בור החציבה מיקום שאינו מתחשב באפשרויות בלימת רעשים. כך גם מיקום ערמת החומר הטפל המהווה מפגע נופי בצפון מזרח המחצבה, בשעה שניתן להשתמש בה כבמחסום בולם רעש בתנאי העמדתו בין מתקני המחצבה לישוב הקרוב לתחום השפעתה כדי 269 מ' – כליל.
הרחבת המחצבה בכפוף לקידום תמ"א 14 ב' משאירה את הפער שבין התקנות למניעת מפגעים – 1000 מ' אזור רגישות, לבין הוראות התמ"א – 500 מ' תחום השפעה בעינו, ואין התחשבות בכיווני רוחות שגורים (תחום השפעה קונצנטרי), ביחס למיקום ישובים נפגעים.
מזה 3 שנים חלה עליה בזיהוי בעיות נשימה בילדים וזקנים בכליל. הנושא בבדיקה מול קופ"ח.
המחצבה גורמת עומס תנועת רכבים כבדים ביציאה אל כביש 70 המוגדר כביש אדום. המחלף שנדרש עבורה ועבור בית הקברות טרם הוקם. כביש 70 הינו אחד מנקזי התנועה אל בי"ח נהריה, עליו מתקיימת תנועת עשרות פול-טרילרים ועשרות משאיות (מעל 200 ביום). ציין כי הדבר משליך על מהירות הגעת אמבולנסים ועל הישגי רפואת החירום וסיכויי הצלת חיים בבית החולים.

בהנמקת הצורך בחציבה והיקפיה, אין התייחסות למיחזור פסולת בניה המהווה מפגע אזורי שהטיפול בו יכול לצמצם שלושה מפגעים סביבתיים, זה של השלכת פסולת בניה, זה של פגיעת מחצבות בשכניהן, וזה של פגיעתן בנוף עליו פרנסתם וגאוותם.

חיים שנהר
אקולוג